החלטה בתיק בש"פ 10320/05

1.        בפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן - החוק).

2.        בכתב האישום שהוגש נגד המשיב נטען כי ביצע עבירות אינוס בנסיבות מחמירות ומעשה סדום באשה שעבדה אתו בבר בפתח-תקווה, תוך איומים, שימוש בכוח וגרימת חבלות למתלוננת, עבירות לפי סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: חוק העונשין) וסעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין.

           יחד עם כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

           בית המשפט המחוזי (כב' השופט ח' כבוב) קבע, כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב וכי אין לתת בו אמון ולשחררו לחלופת מעצר, בציינו "האכזריות הקשה הפגיעה בגופה ובכבודה של המתלוננת, חניקתה, האיום בהריגתה, כל אלה מצביעים על מסוכנות שלא ניתן לאיינה בחלופת מעצר".

           ערר שהגיש המשיב על החלטת בית המשפט המחוזי נדחה, תוך שהודגשה את האלימות הקשה כלפי המתלוננת שהיא כנראה תוצאה של שתייה יתרה (השופטת מ' נאור, בש"פ 3417/04 אינוייטוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 20.4.04)). בקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב נדחתה וכך גם ערר שהגיש המשיב על ההחלטה בבקשה לעיון חוזר (כב' השופט טירקל, בש"פ 4887/04 אינוייטוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 1.6.04)).

           מעצרו של המשיב הוארך שלוש פעמים על ידי בית משפט זה על פי סעיף 62 לחוק ובהסכמת המשיב הוארך המעצר בשלושים יום נוספים. משנתבקשה הארכת המעצר הרביעית הודיע ב"כ המשיב על הסכמה להארכת המעצר ב- 30 ימים נוספים וכך היה. בהמשך, ביום 26.9.05, האריך בית משפט זה (כב' השופט גרוניס) את מעצרו של המשיב ב-45 ימים נוספים. בינתיים הוגשו סיכומי הצדדים ביום 6.7.05. הצדדים השלימו סיכומיהם והדיון נדחה למתן הכרעת דין.

           היום מודיעים הצדדים כי מועד הכרעת הדין נקבע לשבוע הבא ליום 17.11.05.

3.        באת-כוח המדינה מבקשת להאריך את המעצר פעם נוספת בהתחשב במסוכנותו הרבה של המשיב, ובעובדה שהמשפט עומד בפני סיום. היא סבורה כי דבריו של בית משפט זה בהחלטתו מיום 26.9.05 להאריך את מעצרו של המשיב בפעם החמישית עומדים בעינם:

"נראה לי שאין מנוס אלא להיעתר לבקשה, אם כי שלא באופן מלא. מיותר לומר שמדובר לכאורה במעשים חמורים. הדברים עולים מכתב האישום ומההחלטות שניתנו הן בבית המשפט המחוזי והן בבית משפט זה, באשר למעצר עד תום ההליכים ובעניין הארכת המעצר...הנתונים מצביעים על חשש למסוכנות ברמה גבוהה. זאת ועוד, חלק מהעיכובים בהתנהלות ההליך אין מקורם בבית המשפט או בתביעה אלא בהגנה".

4.        בא כוח המשיב הסכים להארכת המעצר עד ליום הצפוי להכרעת הדין שאז מאמין הוא שקיים סיכוי שמרשו יזוכה. מעבר לכך מתנגד הוא להארכת המעצר. לטענתו, ככל שהלכה והושלמה שמיעת הראיות הסתבר שחל כרסום בתשתית הראייתית, וזאת על בסיס עדותה של המתלוננת וראיות אחרות ובהן חוות דעת פסיכיאטרית של ד"ר גוטמן מהמכון לחקר האלכוהול, לפיה שתיה של כמות אלכוהול כפי שמיוחסת למשיב שוללת ממנו אפשרות לבצע את המעשים שיוחסו לו. לדבריו, בקשתו לעיון חוזר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בנימוק שהתיק קבוע להכרעת דין ובשלב זה של המשפט בית המשפט ימנע מלבחון את מסכת הראיות, ולא יכנס לעובי הקורה בשאלות מהימנות ומשקל.

           הסניגור המלומד ביקש לשכנע שלא קימת מסוכנות מצד המשיב כלפי המתלוננת, כפי שעולה לטעמו גם מסיכומי הסנגוריה שהוגשו לבית המשפט המחוזי. הוא הוסיף, כי  מחד גיסא נחלשה מסוכנותו של המשיב על-פי הראיות, ומאידך גיסא עומדת לו חזקת החפות. עוד ציין, כי המשיב מצוי מזה 20 חודשים במעצר, שם עבר לדבריו "ייסורים וטרור", במיוחד בהתחשב בעובדה שהוא חשוד בעבירות מין, הוא ממתין 5 חודשים להכרעת הדין וחש שאין מוצא ממצבו. הסניגור מפנה לפסיקת בית משפט זה לפיה יש להימנע ממצבים בהם המדינה עותרת להארכות מעצר בזו אחר זו, דבר שפוגע בזכויות הנאשם ונוגד את מצוות המחוקק כי מעצר לא יעבור 9 חודשים אלא בשל נימוקים מיוחדים (בש"פ 7946/98 מדינת ישראל נ' הוכברג (לא פורסם, ניתן ביום 22.12.98)). לפיכך סבור הוא כי יש לשחרר את מרשו ממעצר.

5.        בית משפט זה שב ותיאר בהחלטות המעצר את מסוכנותו של המשיב הנלמדת מחומרת המעשים ומההתנהגות האכזרית שפגעה בגופה כמו גם בכבודה של המתלוננת. מצאתי טעם בטיעוני הסנגור שטען כל שניתן היה לטעון למרשו. עם זאת, טענותיו באשר לחולשת הראיות, בעטייה הגיש גם בקשה לעיון חוזר שנדחתה, מתייחסות רובן ככולן לעוצמת הראיות ומשקלן והן תוכרענה על ידי הערכאה הדיונית ששמעה את העדויות והתרשמה מהן. אכן, העובדה שהמשפט נמשך זמן כה רב נושאת משקל נכבד במסגרת השיקולים שעל בית משפט לשקול בבואו להכריע בבקשת הארכה על פי סעיף 62 לחוק. דא עקא, שיקול זה אינו יכול להאפיל על יתר השיקולים, במיוחד לא בשלב כה מתקדם של הדיונים, דהיינו בסמוך למתן הכרעת דין (בש"פ 8639/05 מדינת ישראל נ' אלמרבוע (לא פורסם, ניתן ביום 26.9.05)). המשפט הגיע לקו הגמר ואיני רואה בשלב זה להורות על שחרורו של המשיב, באשר מסוכנותו לא קהתה עם חלוף הזמן והצורך להגן על המתלוננת בעינו עומד. אף החשש לשיבוש הליכי משפט לא הופג.

           על כן הבקשה מתקבלת, ומעצרו של המשיב מוארך בתשעים ימים, החל מיום 14.11.05 או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 1043/04 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, לפי המוקדם.

           ניתנה היום, ז' בחשון תשס"ו (9.11.05).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   הג התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: